כל דת והגירושין שלה
חוקי הדת ו/או העדה קובעים את העילות המוצדקות לגירושין, מתוך האמונה עליה מתבססת תורתם.

עם זאת, ישנן עילות משותפות לכל הדתות (למשל יחסי אישות ובגידות).

יהדות – הבסיס לגירושין הינו "הסכמה משותפת", במקרה שכזה הליך הפרידה מתבצע באופן מהיר וקל יחסית. הקושי מתקיים כשההסכמה המשותפת "נכפית", קרי, כשצד אחד יוזם את הליך הפרידה בניגוד לרצונו של האחר ו/או כשעולות מחלוקות בענייני מזונות, משמורת ילדים ו/או רכוש.

נצרות – מתחלקים לשניים. בעוד שבקרב הקתולים קיים איסור מוחלט להתגרש, אלא אם התרחשה בגידה, בקרב האורתודוכסים, הליברליות מורגשת יותר. ובשני המקרים, הסכמת בני הזוג, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לגירושין.

אסלאם – ההחלטה להתגרש נתונה בידי הגבר. במידה והאישה אינה מסכימה להתגרש, נדרש פסק דין מיוחד המתיר את הגירושין ללא הסכמתה, ללא פסק דין מיוחד זה, ייחשב הליך הגירושין כעבירה פלילית מצד הגבר, על אף שהגירושין יקבלו תוקף על פי הדין האישי. האישה יכולה לתבוע גירושין רק אם קיימת בעיה בתפקודו המיני של בן זוגה, במידה ואינו בריא נפשית ו/או פיסית. גם היעדרות ממושכת של הגבר מהבית יכולה להוות עילה לגירושין על ידי תביעתה של האישה אותם.

חשוב להדגיש כי להסכם הגירושין אין כל תוקף, גם אם נחתם על ידי הצדדים, כל עוד לא אושר בבית המשפט הדתי או האזרחי. מתן האישור נותן תוקף של פסק דין להסכם.